פסק-דין בתיק תא"מ 27629-08-11

1.      לפני שני תיקים שהדיון בהם אוחד.

2.      בתביעה הראשונה, תיק 27629-08-11, התובע (להלן:  חסבאוי), הגיש תביעה נגד הנתבעים (שהינם הנהג ומבטחתו) בגדרה עתר לחייבם בתשלום סך של כ-13,800 ש"ח בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.4.11 (להלן: התאונה).

3.      כפי שנטען בתביעה, ביום התאונה שעה שחסבאוי נהג ברכבו, לפתע, רכב שהגיח ממול והיה נהוג ע"י הנתבע (להלן: אהרוני), סטה למסלול נסיעתו דבר שגרם להתנגשות שני הרכבים. הנתבעים שלחו הודעת צד שלישי למדינת ישראל (להלן: המדינה) , במסגרתה טענו כי על המדינה לשפותם בגין מלוא הפיצויים שיחויבו לשלם לתובע וגם הוצאותיהם, כל זאת משום שהתאונה התרחשה באשמתה הבלעדית.

4.      הנתבעים הוסיפו ותיאורו בהודעתם את הנסיבות שמקימות את חבותה של המדינה. כפי גרסתם, מר' אהרוני, שכאמור נהג ברכב, נקלע לזירת תאונה קודמת, כאשר הרכבים המעורבים בה חסמו את מסלול נסיעתו. מכאן, הוא האט, עצר והמתין לסימון מצדו של השוטר שכיוון את התנועה. בהמתינו, הוא הבחין בשוטר מורה לו, בתנועות ידיים, לעקוף אחד הרכבים שנעצר במרכז הכביש, דרך נסיעה במסלול  הנגדי. מר' אהרוני שעה להוראת השוטר, החל עוקף ונוסע במסלול הנגדי, או אז הגיע ממול  רכב שהיה נהוג ע"י מר' חסבאוי דבר שגרם להתנגשותם של שני הרכבים.

5.      בתביעה השנייה תיק 13752-02-12, הן הבעלים של הרכב בו נהג מר' אהרוני  וגם מבטחתו הגישו תביעה כנגד המדינה, שבגדרה עתרו לחייבה בתשלום מלוא הנזקים שנגרמו להם בעקבות התאונה. גם תביעה זו מוששת על אותן נסיבות ועובדות אשר הובאו בהודעה לצד שלישי ונסקרו מקודם. המדינה בכתבי ההגנה שהגישה, הן בהודעה לצד שלישי וגם בהגנתה בתביעה השנייה, טענה כי מר' אהרוני על דעת עצמו ובניגוד להוראת השוטר המתנדב שסמן לו לנסוע בנתיב נסיעתו, מימינו של הרכב שעצר במרכז הכביש, החליט לעקוף רכב זה מצידו השמאלי תוך סטייה ונסיעה במסלול הנגדי.

6.      בפתח הדיון שהתקיים בפניי היום, הצדדים קיבלו את הצעתי לפיה תביעתו של מר' חסבאוי תתקבל במלואה, ואילו באשר להודעה ולתביעה השנייה ישמעו ראיות הצדדים וינתן פס"ד זה.  עוד חשוב להדגיש, כי מדברי הצדדים בפניי עולה כי לא קיימת מחלוקת כלשהיא לעניין הנזקים שפורטו בשתי התביעות ( עמ' 1 ש' 14, עמ' 8 ש' 11).

7.      כל אשר טעון הכרעה הינה המחלוקת העובדתית שהתגלעה בין מר' אהרוני ומבטחת הרכב בו נהג לבין המדינה, כאשר מהכרעה זו תיגזר גם התוצאה בהודעה לצד שלישי וגם בתביעה השנייה.

8.      היום, כאמור, שמעתי את ראיות וסיכומי הצדדים. מצד אחד, העיד מר אהרוני, אשתו שנסעה ברכב בו נהג וגם אביו שנהג ברכב אחר בעקבותיו, ומהצד השני העיד השוטר המתנדב מר' גנטוס. לאחר ששמעתי דברי עדים אלה שנחקרו בפניי נגדית, אני מעדיף ומקבל את הגרסה שנשמעה מפיו של מר' אהרוני והעדים מטעמו, שניכר בדבריהם כי מסרו את האמת כהוויתה. לעדים אלה אני מאמין, זאת בניגוד  לעד מר' גנטוס שהותיר בעדותו רושם שלילי, ונראה כי לא דייק בדבריו אותם מסר בפניי.

9.      מסקנתי זו מתחזקת בעובדה שבמקום התאונה נכח שוטר אחר (עמ' 6, ש'17-18), אלא ששוטר זה לא הובא לעדות דבר הנוטל רבות מגרסתו של העד גנטוס בה אחזה המדינה.

10.  ועוד, מסתבר שבין שני הנתיבים קיים קו הפרדה רציף, כך שלא מתקבל על הדעה כי מר' אהרוני לאחר שהגיע לזירת התאונה הקודמת ועצר בשיירת הרכבים, הוא יחליט על דעת עצמו לסטות שמאלה, לעבור לנתיב הנגדי חרף הקו הנ"ל, בניגוד להוראתו של השוטר המתנדב מר גנטוס ועוד לנגד עיניהם של שני שוטרים העומדים במרחק של מטרים בודדים ממנו. תיאור זה שהובא מפי מר' גנטוס, אינו אמין אף לוקה במידה לא מבוטלת של חוסר הגיון.

11.  אחריותה של המדינה הנגזרת מרשלנותו של השוטר המתנדב, במקרה זה, מזדקרת לעין. מר אהרוני, כפי שמצאתי, עצר בשיירה והמתין להוראות השוטר המתנדב, אלא שהאחרון סימן למר' אהרוני לעקוף משמאל מבלי שוודא כי הנתיב הנגדי הינו פנוי. במקרים כאלה, חובה היא להציב שני שוטרים משני צידי נתיב הנסיעה החסום, כך שההוראות יינתנו לנהגים ומשתמשי הדרך תוך תיאום בין שני השוטרים. סביר ונכון לקבוע כי ההוראה לנסיעה ועקיפה ראוי כי תינתן לאחר שהשוטר יוודאו כי העקיפה הינה בטוחה באופן שזרימת התנועה מהצד הנגדי חסומה, ולא ימצא במסלול נסיעתו של הרכב העוקף רכב אחר שנוסע בכיוון הנגדי, דבר שלא נעשה בענייננו.

12.  בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אני אף סבור כי לא דבק אשם כלשהו בהתנהלותו של אהרוני, שפעל כפי הנחיותיו של השוטר המתנדב, ולא היה בידיו למנוע גם לא לצמצם את הסכנה להתרחשות התאונה.  כפי שהוכח בפניי, מר אהרוני לא יכל להבחין ברכב  הנהוג ע"י מר חסבאוי מגיע ממול, והוא סמך על הוראתו המפורשת של השוטר המתנדב. מכל אלה, דעתי היא שנכון לדחות את טענתה של המדינה לקיומו של אשם תורם.

13.  כפי שהקדמתי, הצדדים אינם חלוקים לעניין הנזק, משכך ולנוכח דברי שלעיל אני קובע כדלקמן:

                                 א.         מקבל את התביעה בתיק 27629-08-11 ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בתשלום סך של -13,500 ש"ח,  בצירוף שכ"ט והוצאות משפט בסכום כולל בסך של 2,500 ש"ח.

                                  ב.         מקבל את ההודעה בתיק הנ"ל, ומחייב את הצד השלישי לשפות את המודיעים בתשלום כל הסכומים שנקבעו לעיל, כן הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 2,000 ש"ח.

                                  ג.          מקבל בזאת את התביעה בתיק 13752-02-12, ומחייב את הנתבעת לפצות את התובעת מס' 1 בתשלום סך של 2,986 ש"ח, ואת התובעת מס' 2 בתשלום סך של 58,800 ש"ח, בצירוף שכ"ט והוצאות משפט בסכום כולל בסך של 9,000 ש"ח.

                                  ד.         הסכומים ישולמו תוך 45 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום,  ט' שבט תשע"ג, 20 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: